ריח של בחירות באוויר

אז למה אחרי 5 שנים אני מעיר חזרה את הבלוג הזה? כי יש ריח של בחירות באוויר.

בשנים האחרונות למדתי שיטות וכלים חדשים. האהבה שלי לניתוח מאמצי שיווק והשאלות שהוצבו לי בחברות השונות הביאו אותי להתעניין גם בשיווק הפוליטי. במיוחד כמובן הנושא התחדד בבחירות הנשיאותיות בארצות הברית אחריהן עקבתי מקרוב. בחירות בהן הזכייה של טראמפ הייתה הפתעה גמורה למי שעבד על פי סקרים אבל הפתעה קטנה בהרבה (אם בכלל) למי שעקב אחרי מדדים אחרים ברשת.

עכשיו יש פה ריח של בחירות, אני מעריך שהן יתקיימו תוך שנה. זאת נראית הזדמנות מעולה לבחון כמה הנחות יסוד שהיו לי ולראות אם אני יכול לבנות כלים שיעקבו טוב יותר אחרי מה שקורה באמת. עומק הניתוח כיום כפי שהוא מוצג בתקשורת נראה לי מאד שטוח. ניתוח התקשורת מסתמך בדרך כלל על כמות אזכורים בלבד. כדי להגיע לרמה טובה יותר אני אצטרך להתמודד עם כמה שאלות וכן לבנות כמה כלים יעודיים. בדיוק מה שאני אוהב.

אני אשמח אם תעירו לי ותציעו כיוונים להתקדם. להלן כמה הערות שלי לגבי מה שצריך לבדוק.

ניתוח תקשורת

  • לא כל אזכור זהה בכיוונו. מאמר שכותרתו "נתניהו מנצל את מעמד הביניים כדי להגדיל את כוחו" אינו זהה למאמר שכותרתו "נתניהו מנצל את כוחו כדי לשפר את מצב מעמד הביניים". אחד חיובי לנתניהו והשני שלילי. אי אפשר להסיק כלום רק מספירת המאמרים העוסקים בנתניהו.
  • לא כל אזכור זהה בקהלו. זה אחד הדברים המבלבלים ביותר. מאמרים נגד טראמפ ב CNN פעלו למעשה לטובתו. מאמרים ב"הארץ" נגד נתניהו המתנשאים על קהל הבוחרים שלו, רק מגבירים את התמיכה בו. כש"הארץ" יוצא במאמרים נגד שלי יחימוביץ הוא קובר אותה, כשהוא עושה את אותו הדבר נגד נתניהו הוא תומך בו (ואני בטוח אגב שאני לא מחדש לעורכים של "הארץ" שום דבר. הם לא תמימים). אם "ישראל היום" יוצא במאמר התומך בנתניהו זה לא משנה כמעט כלום, אם הוא יתנגד לו הפגיעה תהיה קשה.
  • לא כל אזכור שווה במשקלו. מאמר בכותרת ראשית בידיעות אחרונות אינו שקול למאמר דעה מוצנע בוואלה. לכל מאמר, בכל מדיה, בהתאם לרמת החשיפה שלו צריך להיות משקל אחר.

עד כאן רק התקשורת. אבל החלק המעניין יותר הוא הקהל. אנחנו מניחים שהתקשורת משפיעה על הקהל (וזה נכון) אבל מה יצביע הקהל הזה חשוב יותר.

ניתוח קהל

התנהגות הקהל ברשתות החברתיות אינה מנבאת טוב את מה שהוא חושב (או יצביע)

  • אנשים מפעילים צנזורה עצמית. אף אשה לא תכתוב בפייסוק "אני חושבת שבעלי הומו" גם אם היא חושבת כך. רבות יצלמו ארוחת בוקר ויכתבו "בעלי המקסים…" גם אם הן לא חושבות כך. בבחירות בארצות הברית רבים לא רצו להחצין את התמיכה שלהם בטראמפ. פייסבוק וטוויטר אינם מדדים טובים כשרק סופרים לייקים.
  • אנשים אוהבים להרשים. מאמרים ב"הארץ" יזכו להרבה יותר שיתופים מאשר מאמרים ב"ישראל היום" כי אנשים חושבים על מה השיתוף מעיד עליהם.
  • לרשתות חברתיות יש הטייה שמאלה. גם בגלל מתאם סוציו-אקונומי וגם בגלל שהשמאל המיוצג ברשתות החברתיות מפעיל אלימות מילוילת לכל מה שהוא לא פוליטיקלי קורקט. כן, הרבה פחות מהימין.
  • חיפוש לפעולה נאמן יותר למציאות מרשתות חברתיות. כשאנשים באזורים שהוגדרו כתומכי טראמפ חיפשו הרבה יותר את מיקום הקלפיות מאשר באזורים שתומכים בהילרי, לא מפתיע שאחוז ההשתתפות שלהם בבחירות היה גבוה יותר.
  • סקרים הם כלי שימושי. כן, למרות המגבלות שלהם ולמרות שהסוקרים נכשלו בענק. סקרים הם עדיין כלי טוב. צריך רק לדעת מה לשאול כדי להבין את המגמה יותר מאשר להבין את ההצבעה עצמה.

ובסוף בסוף, יש עוד משהו אחד. אנשים חוזרים הביתה ברגע האחרון. מתלבטי ימין יחזרו ימינה, מתלבטי שמאל יחזרו שמאלה. הבחירות נקבעות למעשה על ידי קהל מאד מצומצם שמתנדנד וקהל טיפה יותר גדול, קהל רדום שבוחר לא להופיע בקלפי. זה מה שקרה בבחירות האחרונות כשנתניהו העיר את הקהל הרדום מימין יותר ממה שהשמאל העיר את הקהל שלו (הדרך להעיר את הקהל הזה היא כמעט תמיד בקריאת התלכדות למחנה).

אוקי, אז אני צריך לבחון את זה. לבנות כמה כלים שיוכלו ללעוס כמויות מידע גדולות ולראות מה יקרה. סבבה לגמרי. הנה הלכו לי כמה לילות. אני מקווה להצליח לבחון לפחות חלק מההנחות האלה.

אם יש לכם הערות או הצעות, אני מאד אשמח לשמוע ולא לעבוד בחלל ריק.